עוברים עלינו ימים מטלטלים, שאלות קשות עולות בתוכנו והמציאות קשה לעיכול. ההתמדדות קשה לכולנו ומציפה פחדים וחרדות, אם לנו קשה,, תארו לכם מה חווים הילדים שלנו.
יש דרכים שונות להתמודדות בהתאם לגיל הילדים. לילדים צעירים בגילאי גן, כדאי להסביר את המצב בצורה פשוטה ועניינית ורק את מה שחייבים. מה שנוגע להם ישירות. ילדים צעירים זקוקים למעט מידע.
לילדים גדולים יותר, גילאי יסודי, כדאי לפשט את המידע. לדוגמא, במקום לומר "חיילי צהל נכנסו לכפר בחצות הלילה בליווי טנקים וירי מהאוויר, אבל לא היו הרוגים רק פצועים שפונו אל בית החולים" אפשר לפשט ולומר "החיילים נלחמו בלילה". חשוב שתשימו לב איך אתם מדברים על המצב. עדיף שלא להפעיל ערוצי חדשות ולחשוף אותם לכל הארועים והפרשנויות.
עוברים עלינו ימים קשים, שאלות קשות עולות בתוכנו והמציאות קשה לעיכול.
כמובן שחשוב שתהוו דוגמא לכך. תהיו ערניים לשינויים בהתנהגות שלהם ועודדו אותם לדבר על מה שמרגישים, בלי ללחוץ. מי שלא רוצה לדבר תגידו לו שזה נורמלי לפחד ולדאוג. אמרו להם שיש לגוף תחושות פיזיות שמופעלות במצבי לחץ ואפשר להרגיע את הגוף בעזרת תרגילי נשימה ופעילות מרגיעה. ראו בהמשך.
לפני הכל חשוב שנבין מהי תחושת פחד ואיך להתמודד איתה.
מה זה פחד?
פחד הוא תגובה טבעית למצב מסוכן. זו תגובה המאפשרת לנו להיזהר ולשמור על הגוף מפני פגיעה. העניין הוא, שלרוב הפחד היא תגובה למחשבות ולא למצב שקורה כרגע.
למשל לפחד בזמן מלחמה זה טבעי, ובכל זאת נרצה לראות הבדל בין תגובה בזמן אזעקה לבין זמני ביניים.
הסברים הגיוניים לא יעזרו לרוב, היות שיש בפחד הגיון ולכן אין להתווכח עם אדם שמפחד.
איך לעזור לילד שמפחד?
בשלב ראשון כשהילד מביע פחד, האוטומט הוא כמובן לומר לו שאין מה לפחד, ולנסות להרגיע.
אבל זה כנראה לא יעזור, אולי הם יאמרו לכם כן כן אבל הפחד כנראה יישאר והם יפסיקו לשתף.
במקום זה ננרמל את הפחד למשהו שכולנו עוברים ומתמודדים איתו ולא רק הם. אפשר להגיד להם שכולם פוחדים מהטילים, שזה באמת מפחיד.
לעודד אותם לנער את הפחד מהגוף,
לצייר את הפחד,
לתת לו דימוי וצורה.
פעולות אלו ייצרו נפרדות קוגניטיבית.
הפחד הוא לא אני.
אפשר להשתמש בשאלות אלו: איך אתה מרגיש את הפחד? איפה הוא בגוף? כמו מה הוא נראה? הוא קשה/רך? הוא גדול/קטן? באיזה צבע הוא? ועוד.
נאמר והילד תיאר את הפחד ככדור שחור קשה וגדול בבטן, תוכלו לבקש ממנו להוציא את הפחד מהבטן ולהסתכל עליו. תוכלו לשאול אותו איך אפשר להקטין אותו, לרכך אותו, לשנות לו את הצבע,
כל דבר שיחזיר להם שליטה.
תנו להם להיות יצירתיים.
אם הילד יאמר שהוא רוצה לשמור את הפחד בבטן, תגידו לו שזה בסדר והוא יכול רק להכניס אליו הרבה אוויר ותעשו איתו כמה נשימות כפי שאפרט בהמשך.
איך לעזור למתבגר שמפחד?
כהורים למתבגרים חשוב שנעזור להם לנרמל כל תחושה ורגש. כדאי לדבר על כך שאי הוודאות וחוסר הידיעה מעררים את כולם ויוצרים חוסר בטחון. התחושות האלה הן טבעיות וכדאי שימצאו מישהו שיהיה להם מספיק נוח לדבר איתו על זה (הורה, שכן, מורה או בן משפחה).
חשוב להזכיר להם שלמרות שכרגע ההרגשה מאוד קשה ויש תחושת חוסר אונים, תוך זמן קצר התחושה תשתנה ונחזור לחיים רגילים. בכלל עם נוער, חשוב לעשות שימוש במילים המדגישות עד כמה הכל זמני, דינמי ומשתנה במהירות, לדוגמא:
כרגע זה ככה, אבל עוד כמה ימים....
עכשיו אנחנו מרגישים ש...
בקרוב תראה איך....
חשוב לעודד אותם להמעיט בצפייה בחדשות ורשתות חברתיות ולא להיות מרותקים למסך 24 שעות. הניתוק מהסלולר יקטין את החשיפה שלהם ולסרטונים ולתמונות קשות.
מעבר לשמירה על הגוף מבחינה פיזית, חשוב גם שנשמור על עצמנו מבחינת נפשית / תודעתית. חשוב שנשים לב למחשבות שלנו.
למוח האנושי יש נטייה להיסחף למחשבות הנוראיות ביותר ולהריץ בראש תרחישי אימה שאולי יתרחשו או לא יתרחשו בעתיד. חשוב שנסביר למתבגרים שלנו שכשהם מזהים את סוג המחשבות האלו, הם צריכים לעצור ולהגיד לעצמם: אלו לא מחשבות שעוזרות לי ולהפנות את תשומת הלב לפעילות אחרת שתרגיע את המחשבות ותסיח את הדעת.
לא צריך לכעוס או לבקר את המחשבות שלנו, צריך להבין שהן אוטומטיות ואז להניח אותן בצד כדי להתמודד יותר בקלות.
אם מבוגר/מתבגר/ילד מראה סימנים של נשימה מואצת, דופק מהיר, הזעה או רעידות, חשוב להבין כי אלה ביטויים פיזיים של פחד וחרדה. כדי לעזור בקשו ממנו לתאר מה הוא רואה מסביב.
כשהתסמינים מופחתים מומלץ לתרגל נשימה מרגיעה באופן הבא:
לנשום עמוק ואז להוציא את האוויר לאט לאט עד הסוף כשמרגישים שכבר אין לנשוף החוצה.
לעצור נשימה ל 3-4 שניות ושוב לקחת אוויר לאט.
לחזור על הפעולה כמה שצריך עד לרגיעה.
ומה איתנו? גם אנחנו צריכים כתף תומכת.
אז קודם כל גם אנחנו יכולים לשנות את המחשבות שלנו ולנווט אותן לכיוונים אחרים וגם אנחנו יכולים לעשות תרגילי נשימה מרגיעים (אפילו מומלץ לעשות אותם יחד עם המתבגרים). אם אתם מרגישים שאתם מוצפים בפחד וחוששים מאוד מומלץ לפנות אל ייעוץ מקצועי של עמותות חירום כמו נט"ל 1-800-363-363 או לער"ן בטלפון 1201.
גם אני אשמח לשוחח איתכם,
טלי אביאני
מנחת הורים
מאמנת במיינדפולנס ו nlp
טלפון 054-4742117
מייל taliav73@gmail.com
