פתחו לנו את השמיים!
פתחו לנו את הפארקים!
הסירו את מגבלת המרחק ואפשרו לנו, גם אם זה רק לסוף שבוע אחד לחזור ולטייל בטבע וליהנות ממזג האוויר של סוף הקיץ תחילת הסתיו ולהרגיש שהשפיות קצת חזרה לחיינו. אז ברור שניצלנו את השבת ונסענו לטייל.
בגלל שהילדים לא ממש רצו טיול ארוך כי עדיין חם (והם מתבגרים שזה אומר חייבים להעיר משהו על כל דבר ולהתנגד למשהו גם אם הוא לא באמת משנה להם) אז סיכמנו על פיקניק וגם הכלבה אישרה. אחד המקומות האהובים והמועדפים עלינו לפיקניק הוא פארק אריאל שרון, או בשבילו ובשביל כל מי שבטווח הגילאים שלנו- הר חירייה.
מי לא זוכר נסיעה דרומה או צפונה בכביש 4 כשעוברים ליד הר חירייה- שכנניו אותו הר הזבל והיה פתאום מסריח והיינו סותמים את האף ומתלוננים מתי זה יגמר? אז משאיות זבל עדיין מגיעות לשם ועדיין יש קצת ריח כשנכנסים אבל ברגע שעולים למעלה לפארק עצמו, בעיקר בפעם הראשונה- קשה להאמין את השיקום המיוחד שעבר המקום הזה. ההר, שהפך מזמן לפארק ירוק משוקם ומדהים הוא אחד מהפרויקטים הגדולים ביותר בעולם והגדול ביותר בארץ של שיקום סביבתי.
השיקום ארך שנים כי הפכו בעצם הר שלם מזוהם ומוזנח לפארק ירוק ופורח בו יש יותר ממאתיים זני וסוגי ציפורים בשנה ואלא רק הציפורים! הגודל של הפארק מטורף והוא בגודל של 8,000 דונם שרק בשביל שתבינו- זה הגודל של העיר בת ים כולה!
יש בו מדשאות ירוקות ואגם מלאכותי, "דיונות" דשא להתגלגל בהן, שבילי אופניים לרכיבה משפחתית ורכיבה מקצועית, שבילים להליכה, קיוסק ומקומות ישיבה, מסעדה שפועלת בימים כתיקונם ואפילו אתר מורשת עם סיורים מודרכים. יש תצפיות מהממות על כל גוש דן והמטרופולין של תל אביב והסברים על כל הערים מסביב, על נחל איילון ונחל שפיים ועל ההר עצמו וההיסטוריה שלו עד היום. לילדים הקטנים שלא הכירו את ההר כהר הזבל קשה לקלוט כמה טונות של זבל יש מתחתינו וגם למבוגרים כמונו קשה להאמין כשאנחנו יושבים על פיסת דשא ירוקה ורעננה מתחת לצל של עץ מלבלב ומסביב הכל פורח- שהכל התחיל בעצם בזבל.
הסיפור של ההר הוא מרגש וחשוב מאוד לנצל את הסיור במקום גם להסביר לילדים (וזה כתוב בלא מעט מקומות בפארק אז פשוט תעצרו ותקראו להם או תתנו להם לקרוא בעצמם) ומזכיר לנו שיש לנו בתור בני אדם כוח להרוס ולזהם אבל גם יש לנו כוח לשקם ולהפוך את הכל לטוב יותר ויפה יותר.
