דילוג לתוכן הראשי

יום של גאווה- סיפור שחשוב להקריא לילדים

"שוב מגיע היום הזה בשנה,
הרחובות צוהלים, העיר מוכנה,
השמיים רוקדים והשמש צוחקת,
הציפורים מזמרות והרוח שורקת.
בכל פינה חוגגים אהבה-
ברוכים הבאים למצעד הגאוה!"

ככה מתחיל ספר הילדים העונה לשם 'יום של גאווה' שכתב רועי יולדוס - רייס. 
כשמסתכלים על שם הספר וקוראים את הפסקה הראשונה עלולים לטעות ולחשוב שמדובר בספר שמפרט ומספר על מצעד הגאווה לילדים. גם אנחנו חשבנו ככה אבל אחרי הפסקה הראשונה לא בא שום תיאור מפורט או מיותר או מוגזם. להיפך, מתחיל סיפור מקסים ומפתיע.

הסיפוק של "יום של גאווה" אכן מתרחש ביום של מצעד הגאווה אבל הוא לא מספק ומתאר את המצעד אלא מתייחס באופן כללי איך כולנו כילדים וכמבוגרים צבועים בכל צבעי הקשת, ואיך כולנו צריכים להיות גאים בצבעים שלנו ממש כמו שטווס הולך עם כל הנוצות שלו מוצגות לרווחה. אנחנו לא אמורים להתבייש באף צבע, אנחנו צריכים לזרוח ולהיות גאים- ממש כמו הקשת (קשת הוא אגב שמה של הדמות המרכזית בסיפור אבל יותר מזה לא נגלה...) . הסיפור בא להסביר לילדים בשפה שלהם ובצורה צבעונית וכיפית כמו שילדים אוהבים כמה זה חשוב כבר בתור ילדים לא להסתתר מתחת לבושה השחורה שמוחקת אותנו ומעלימה את מה שאנחנו.

כריכת הספר


בשנת 2020 ההגדרה של מגדר שונה ואחרת ממה שהיתה בעבר. מגדר גבר לא כזה ברור לאף אחד ושונה אפילו ממש שהיה לפני כמה שנים בודדות. מכיוון שיש כל כך הרבה אנשים שונים ואחרים מוגדרים ולא מוגדרים, נדמה שספר כזה לא צריך כלל להיכתב. הרי זה הגיוני שיש אנשים עם העדפות מיניות שונות ומשפחות עם שני אבות (כמו זו רועי) או שתי אימהות. זה הגיוני שיש כאלה שיאהבו גברים ויש כאלה שיאהבו נשים, שיש כאלה שיאהבו את שניהם. כמו שיש בית עם אמא בלבד או הורים גרושים או בית עם אמא ואבא וכמה ילדים. ובכל זאת, רבים עדיין חיים בחשיכה, לפי חוקים של תקופות אחרות, תחת הבושה השחורה. שאסור לאהוב את בני מינך, ואין במה להתגאות, אלא צריך להתבייש.

ספר הילדים שכתב רועי מייצג את כל מה שרועי, נשוי לגבר ואב לשניים מייצג וקורא בקול: אל תתביישו, תהיו גאים במי שאתם ובמה שאתם. תזרחו בכל צבעי הקשת! ואם אתם רוצים לחזק את הילדים שלכם, ולהסביר להם מה זו גאווה, למה היא נקראת ככה ובמה צריך להתגאות- תקנו להם את הספר. ואם אתם בענייני ספרים וסיפורים על שונות וקבלת האחר יש לנו המלצה נוספת


תגובות