החיבור שלי לאמנות קיים עוד מילדות. למזלי נולדתי לתוך בית יצירתי ואומנותי בו כל אחד מהוריי יוצר ועוסק בתחום כזה או אחר של אמנות וכל אחד מהילדים הלך והלכה בדרך זו בצורה כזו או אחרת. שנים פיסלתי בחמר, למדתי ציור ואני עדיין מציירת מדי פעם וגם רוקמת כשמתחשק לי. ליצירות של דבי נחשפתי כשפרסמה תערוכה שחלק בה היה עם רקמה ותפירה בחוט אדום שמשך את תשומת ליבי על גבי סוג של חומר שלא הצלחתי לזהות והיתי חייבת להבין מי עומד מאחורי היצירה המהפנטת.
דבי מתגוררת ויוצרת ברמת השרון וכמו שהיא מגדירה- היצירה היא חלק מהמהות שלה. לאחר שלמדה עיצוב פנים ועיצוב רהיטים ולאחר קריירה ארוכה בתחום ובמקביל ללימודים רוחניים יותר כמו קלפי טארוט ורייקי החליטה לעצור ולהתמסר ליצירה. החומר עליו היא יוצרת הוא בעצם שקיות תה משומשות אותן היא מייבשת בטכניקה מיוחדת, מוסיפה להם צבעים, ועליהם היא תופרת רוקמת ומציירת.
כשישבתי לראשונה מול דבי במטבח ביתה והתבוננתי ביצירות שלה והקשבתי להסברים על תהליך העבודה ולסיפורים מאחורי בחירת המוטיבים שמתי לב שיושבת מולי אישה שמחה ומאושרת בחלקה שיודעת ליהנות מהחיים הטובים, אבל כמעט בכל אחת מהיצירות שלה ניתן לחוש בצער , עצב, כעס עצור או איפוק. למרות אהבתי לכל היצירות שלה, אל אלה של הנשים עם השמלות והשיער הגולש (שנוצר על ידי שימוש בחוטי רקמה ) אני אוהבת במיוחד.
דבי מייבשת בעצמה את שקיות התה, גוזרת אותן לריבועים ותופרת אותן זו לזו עד שמתקבל שטח מספיק גדול ליצירה. עליו היא רוקמת ותופרת את המוטיב, במקרה הזה- נשים כאשר חלק מהחוטים נשארים פרומים או נופלים אל מעבר לשטח מה שמייצר הרגשה של זרימה וחיבור לטבע ולחיים.
חיבור נוסף לטבע ולחיים וגם מוטיב שאני מאוד אוהבת מבין היצירות שלה הוא הכנסת הטבע לתוך היצירות. דבי, שמטיילת הרבה מאוד בעולם מצלמת ללא הפסקה נקודות שונות בטבע מעלים שנשרו, דרך אבנים וסלעים ועד נופים של ים ושמיים. גם לעלים היא מכניסה חיים על ידי רקמה של ורידים בתוכם מה שהופך אותם לספק עלים של עץ ספק איבר בגוף האדם.
את היצירות שלה ניתן לראות דרך הפייסבוק והאינסטרם שלה Debbie Oshrat
וגם דרך האתר שלה www.debbieoshratart.com
היא מציגה בתערוכות ברחבי הארץ ובקרוב תציג בתערוכה באיטליה.
מוזמנים להתאהב ביצירה שלה כמוני
חן
צוות TRYILE
