לראות את אבא בוכה, זה לא מחזה קל. על אחת כמה וכמה כשאתה ילד והימים הם ימי מלחמה בשנות ה-30 באלג'יריה. המחזה הופך להיות קשה יותר כי האב מרכין את ראשו ובוכה למראה שדות החיטה שהיו מקור לפרנסה עבור המשפחה מתכלים תחת האש והופכים לאפר ואבק. תקוות הקציר מתחלפת בייאוש.
לאור חוסר היכולת לכלכל את עצמם נאלצת המשפחה כולה להגר מן הכפר אל העיר. בשל קשיי המחיה עובר, גיבור הספר, יונס עובר לחיות עם דודו המלומד ורעייתו הקתולית, המנהלים בית מרקחת ברובע האירופי בעיר אוראן. אך לעיר הזו הגיעו רוחות המלחמה ואיתן מעצרים, הרס ושבר.
אך יונס לא שוכח את שורשיו, את מולדתו ואת אהבת נעוריו הם אלה שיעניקו לו תקווה ואמת להיאחז בה.
את הסיפור מספר לנו יונס בגוף ראשון וכך הוא מתאר את אביו: "לרגעים חזותו החפה מחרדות הטרידה אותו (עמ' 9)". האב המעריץ את שדות החיטה שלו, למרות רצף המפלות, אך הוא אינו באמת מפחד מן המחר, כפי שהוא משדר לבנו. המשפחה חיה בצריף שלה, בחווה מבודדת, ויונס גם כך ילד מבודד בן עשר, ומרגיש הוא כי נושא את שנותיו בעול מוחלט.
כשהם מגיעים אל אוראן, העיר הגדולה, הם מגיעים אל דודו של יונס שמנהל בית מרקחת ומאוד מצליח. הדוד מציע לעיסא, אביו של יונס להעביר את הילד לרשותו בטוענה כי: "אתה יודע טוב מאוד שהוא לא יגיע רחוק אם ילך בעקבותיך (עמ' 42)."
עיסא מבין כי עליו לקבל החלטה לטובת בנו יונס ולהתעלם מהכאב שהיא מביאה איתה. הוא אינו מעוניין לוותר על בנו האהוב כי מבחינתו וויתור שכזה שקול ערך לאיבוד כבודו והשפלה גדולה.
אך כמו כל הורה טוב הוא מבין שעליו לשים את טובתו של יונס לפני טובתו שלו, גם אם לתקופה מסוימת. ואכן, השינוי בחייו של יונס יסב לו אתגרים חדשים ושינויים שיהיה עליו לקבל, אך אלו חיים שעדיפים בהרבה על חייו הנוכחיים למודי עוני וסבל.
הסופרת יסמינה חדרה למעשה לא כתבה אות אחת בסיפור המופלא הזה ולמעשה הסופר האמיתי הוא מוחמד מולסהול, בעלה. והוא מספר את סיפור ההתבגרות בכתיבה קולחת, אישית ומלווה את האירועים הפוליטיים בעיירה הקולוניאלית הססגונית ובאלג'יריה בכלל.
לאט לאט הוא חושף עוד שכבה ועוד רובד בסיפור והוא מעביר אותנו אלינו הקוראים לפרטי פרטים. מולסהול מגלה לנו את זהותו של יונס ומראה את המסע האישי שהוא עובר, כשהוא מתחיל אותו ממקום מאוד נמוך, ילד למשפחה חסרת כל שעולה ופורץ את מחיצת הזכוכית הבלתי האפשרית תוך התמודדות חווית הגלות לפנים ולחוץ.
למעשה, יונס בחייו החדשים סוחב את העצבות על חייו הישנים באופן תמידי. אמנם עתידו נראה טוב יותר מבחינה חברתית וכלכלית והוא הופך אט אט לאדם משכיל וחושב עצמאית, אך זהותו כערבי-מוסלמי שזנח את משפחתו מאחור, מעיבה עליו כל העת, והוא אינו חושב אך ורק על רווחתו, אלא גם עליהם.
כתיבתו בועטת, אחרת, והוא מעביר ביקורת על הקולוניאליזם בצבעים חיים ובמקביל- מציג סיפור גדילה המובא בגוף ראשון, בתודעה מדויקת וחותכת המציגה את כוחו של הזיכרון, אדם שאינו שוכח את מולדתו וזהותו.
חובו של היום ללילה/ יסמינה חדרה (מוחמד מולסהול)
תרגום מצרפתית: רמה איילון, 455 עמודים, הוצאת ספריית רות, 2022
שלכם,
עדי דקל - סוקרת הספרים של אתר Tryile
מחפשות המלצות קריאה נוספות? נסו את הספרים האלה
על הבדידות בלב תל אביב בספרה החדש של אורלי קסטל בלום - ביוטופ
