במרץ 2022 כתבה עבורי הסופרת אורלי סיגל את ההקדשה הבאה: "גם לעצים יש פירות נומיק. אדם לא יכול להיעלם ככה מהעולם, כמו רוח, בלי שהשאיר איזו טביעת רגל."
בספרה "ועכשיו אהבה" מתארת הסופרת אורלי סיגל סיפורים הנשזרים האחד בשני, מצד אחד סיפורים של אורלי ואבי זוג פשוט לכל הדעות ומן הצד השני נעמי הרווקה, כבדת השמיעה. כל סיפור בפני עצמו הוא סיפור על יחסי הורות ועל הבחירות שאנחנו עושים בחיים, בעיקר אותן בחירות שאנחנו לא מרגישים שלמים איתן. הסיפורים המתרחשים בירושלים משתלבים זה בזה וגורמים לקונפליקטים הפנימיים לבעבע החוצה, לדברעל הצדדים הלא מדוברים בהורות, על צלקות שאינן מרפות, ועל שאלות שאולי עדיף להשאירן ללא תשובות.
אורלי ואבי, הם הזוג שכולנו מכירים, גרים בדירה פשוטה (דירת עמידר), קמים בבוקר, הוא יוצא לעבודה, היא מארגנת את הבנות לבית הספר ויחד שניהם חיים חיי שגרה פשוטה ומנסים לכסות את החובות. תוך הקריאה על הסיפור של אורלי ואבי אפשר להרגיש את האווירה הירושלמית, את הרוח, את האפרוריות והכאב וכל אלה משתלבים עם ריחות השוק והתבלינים. אורלי סוחבת משקעים רבים. היא ובעלה אנשים קשיי יום, אנשים שקופים, העייפים מחייהם.
מבין השורות נגלה אלינו זוג שהבדידות גורמות לו לשמור על המשפחתיות תוך כאב ישן שאינו מרפה. ואל הזוג הזה מצטרפת נעמי המתמודדת המכתב שקיבלה מאימה ומאלץ אותה להתמודד עם פוסט טראומה של נטישה. הסיפורים נשזרים האחד בשני וקשה מאוד לנתקם, וכך סיגל מושכת אותנו כמו מכחול בין דפי הספר ובין העלילה חושפת בפנינו את הפרטים הקטנים, עד הגילויים המפתיעים, שהם כה לא מפתיעים, למעשה.
במסגרת קורס כתיבה יוצרת בלימודי התואר השני הרבתה לדבר הסופרת לאה איני, שהיתה מרצה שלי, על צורת שיקוף הדמויות והדיבור בקולן. ובספר שכתוב בגוף שלישי, סיגל מדברת בקולות של דמויותיה, כך שניתן לחוש אותה באופן העמוק ביותר במהלך הקריאה, תוך הגשה מלאת רגש, חמלה, כאב וסליחה. היא אינה שופטת את דמויותיה וגם אינה מרחמת עליהן, ומלווה את החלטותיהן כאילו קיבלה אותן בעצמה.
הספר מאלץ אותנו לתת את הדעת כל הצד האפל של מערכות יחסים; סיגל מגלה את הטפח שלא מרבים לדבר עליו, על מערכות יחסים שאינן בריאות או כאלה התקועות במקום רק בגלל אלמנט הנוחות. אורלי ואבי, זוג הורים המנהלים שגרה משעממת חושפים את כאבם באפרוריותה, ונעמי, המנהלת מערכת יחסים עם ספי, שאינה בריאה בלשון המעטה, המתקיימת רק לצורך הקיום.
סיגל אינה מהססת לעמת את הקוראים עם הצדדים הפחות נוחים של החיים; מערכות יחסים תקועות, כאב משפחתי, הורות שוחקת ורווקות מאוחרת. היא לוקחת את כל הסטיגמות ומנפצת אותן בפרצוף. היא מניחה את הדברים כפי שהם, לא מוותרת על אף פרט, זניח ככל שיהיה (וזהו קסמה של הפרוזה ושל ספר זה בפרט), ויוצרת טשטוש המתחבר אך ורק בסוף. וגם זה בסימן שאלה.
כריכת הספר, לדעתי, רק מעצימה השבריריות של הנפש ושל מערכות יחסים. הכריכה היא למעשה ציור הנקרא "פנינה באדום" והוא ציור על ידי הציירת אביטל בורג (2021, שמן על עץ, 30 על 22.5 ס"מ) ולאורך כל הקריאה בספר, חזרת פעם ועוד פעם להתבונן בכריכה שהבהירה עד כמה הנפש שלנו קלה להישבר. הטשטוש מגולם בשבר, ומגולם בגסות מריחת הצבעים, והם המשקפים את הכאב, החסך ואת ה"אורלי" שהכותבת עצמה יכלה להיות.
הצללים מפציעים מבין השורות ונעלמים, הפצעים חותכים והאמת אינה אחת. וכך גם גיבוריה של סיגל, המורכבים בפסיפס שבור, להם מוענק קול ייחודי המתבונן במה שכולם מעדיפים להדחיק. והצללים גורמים לי לחשוב, איזו טביעת רגל אשאיר אחרי?
ועכשיו אהבה/ אורלי סיגל
255 עמודים, שתים- בית הוצאה לאור, 2022
להשיג בחנויות הספרים
שלכם,
עדי דקל - סוקרת הספרים של אתר Tryile
